על הסונטות

הסודות הטמונים בסונטות שקספיר

הסונטות של שייקספיר הן קובץ השירה החשוב בעולם. במשך 400 שנה הן ניצבות לבדן על פסגת הליריקה העולמית וקרוב לוודאי שכך יהיה גם בדורות הבאים. העולם נתברך במשוררי ענק כהומרוס ופטררקה ובכל זאת סונטות שקספיר זכו למעמד על ייחודי. אמנם ישנו בסונטות רובד אנושי מוכר המציג יחסי אוהב-אהוב ואהובה מוכרים, ברם לו היה מסתכם תוכנן ברובד זה בלבד, הן לא היו זוכות למעמד בכורה ייחודי כל כך. גם האנגלית האליזבטנית בה נכתבו הסונטות אינה קלה לקריאה, בוודאי לא לבני הדורות האחרונים ובכל זאת מליוני אנשים קוראים בהן לאורך הדורות.

אם כן מהו סוד כוחן של הסונטות?

מבקרים לא מעטים באתר העתיקות בדלפי – יוון, חווים בעת שהותם במקום, תחושה ברורה ומובחנת של פלא נסתר. הם אינם מייחסים את התחושה לאסטטיקה המוגבלת למדי של שרידי האבן, אלא חשים במשהו מופלא הנוכח במקום ואינו שייך לעצם מוחשי כלשהו.

כמו דלפי כן הסונטות. מקריאת ארבע עשרה השורות שבכל סונטה, עולה התחושה שדבר מה מופלא חי בין השורות ואיננו נובע ממילה או שורה זו או אחרת. תחום הספרות המחקרית לבדו חסר את הכלים לפענח את סוד הסונטות בדיוק כפי שחקר האמנות אינו יכול להסביר את מבטה המסתורי של המונה ליזה.

כדי להתקרב לסוד הטמון בסונטות יש להתייחס אליהן כאל כתב קודש. אכן, עד כמה שהדבר יכול להשמע מוזר, הסונטות של שיקספיר הן כתב קודש שלם כמו התנ”ך והבהגווד גיטא. ככל כתב קודש, גם הסונטות מוסתרות היטב במעטפת הגנה חיצונית.

תנאי הכרחי להבנת כתבי הקודש ויצירות ספרותיות אחרות, מחייב להבין את ההפרדה הברורה בין משמעותם הפנימית והחיצונית של סמלים ורעיונות. כתבי הקודש באו לעולם במטרה להציג וללמד על המשמעות הפנימית בלבד.

התורה מסווה את מהות האלוהות, בציוויים וחוקים ובדמויות סמליות כאדם וחווה, אברהם ושרה, משה, דוד וגוליית. הברית החדשה עושה זאת בעיקר במשלים ואילו סיפורי אלף לילה ולילה, מן הסתם, מעבירים את המסר בסיפורים. ישנם כתבי קודש, כספר הזוהר, המאמצים שפת סמלים פרטית בעלת מילים שמורות ובדרך זו מבטיחים שרק אלו האוחזים במפתחות תואמים יוכלו לבוא בשער הצר של הסוד.

לעניין זה, הסונטות אינן שונות משאר כתבי הקודש. הן מציגות אהבה ודחיה, אוהב ואהוב, אור וחושך, זמן ונצח, יופי וכיעור, טוב ורשעות, אמת וזיוף, נעורים וזקנה, בישום וביאוש, חיים ומוות. הללו, כולם או מקצתם מוכרים היטב לבני האדם בעולם הגלוי בו הם קמים בבוקר, חיים את יומם וחוזרים אל שנת הלילה. מאפיינים אנושיים אלו מהווים את מעטפת ההגנה הנזכרת לעי”ל כדי למנוע פגיעה בקודש. אלו הקולטים מן הסונטות את המאפיינים הללו בלבד ומתמקדים באהבה האנושית, נופלים מבלי משים לתוך מלכודת דבש ששקספיר מציב בהן מן השורה הראשונה.

לדוגמא:
תרגום: יעקב אוסטרובר.
(סונטה 1)
מִבְּרִיּוֹת נִפְלָאוֹת נַרְבֶּה חֲשָׁקִים,
וִיפִי הַשּׁוֹשָׁן לָעַד לֹא יִמְצָא אֶת מוֹתוֹ,

מיהן הבריות המופלאות? איזה חשק עלינו להרבות? מהו השושן היפה? וכיצד לא ימצא לעד את מותו? אם מפנים מבט אל הגשמי בלבד ומחשיבים את הבריות לבני אדם או לבעלי חיים, את החשקים לתשוקות אנוש, את השושן לפרח גשמי ואת המוות למות הגוף הפיזי, נמצאים כבר עמוק באותה מלכודת החל מן הצעד הראשון. שיקספיר מספק גם את המפתחות להשגת הסוד החבוי בסונטות, אך אותן הוא מסתיר תחת רעלה נוספת שקופה מאד וכמעט בלתי נראית. כך נעשה תמיד על ידי יוצרי הכתבים הללו. כך נהגו לעשות המצרים, הפרסים, היהודים, הסינים, ההודים והנוצרים וכך נעשה גם היום.

המתמטיקה השזורה בסונטות אינה פרי גחמות קולמוס אלא מדע מסדר אחר:

(6)
כָּךְ אִם תָּבִיא אַחֵר כְּמוֹתְךָ בְּעִבּוּר,
אוֹ פִּי עֲשָׂרָה מִתְעַנְּגִים עֲשָׂרָה מֵאֶחָד,
פִּי עֲשָׂרָה כְּמוֹתְךָ הָיוּ מִתְעַנְּגִים פִּי כַּמָּה מִמְּךָ,
אִם עֲשָׂרָה מִמְּךָ שׁוּב חִשְׁבוּךָ עֲשֶׂרֶת מוֹנִים:
אֲזַי מָה הַמָּוֶת יוּכַל לַעֲשׂוֹת לְעֵת לֶכְתְּךָ,
מַשְׁאִירְךָ לִחְיוֹת בַּדּוֹרוֹת הַבָּאִים?

להלן קטע להשוואה ממגילת סתרים של רבי נחמן מברסלב:
“מָשִׁיחַ בְּעַצְמוֹ יָמוּת וְיִהְיֶה לוֹ בָּנִים הַרְבֵּה.
עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת יִרְאֶה וְאָז יִמְסֹר בְּחַיָּיו הַקֵּיסָרוּת לִבְנוֹ הַבְּכוֹר
הַיְנוּ שֶׁיִּרְאֶה ט’ דּוֹרוֹת חוּץ מִמֶּנּוּ
וְעִמּוֹ הֵם עֲשָׂרָה וְכֻלָּם יִהְיוּ בְּכוֹרִים
הָיִינוּ בְּנוֹ הַבְּכוֹר וּבְנוֹ יוֹלִיד יוֹלִיד גַּם כֵּן בֶּן בְּכוֹר
וְכֵן בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ יוֹלִיד גַּם כֵּן בֶּן בְּכוֹר עַד עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת.”

בהקשר זה נאמר בדברים כג, ג-ד: “לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל יְהוָה. לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה עַד עוֹלָם.”

המספר עשר מציין את סמל ההגעה הממשית לדרגת אלוהות. הוא מופיע כאלמנט המרכזי בבית מדרשו של פיתגורס, הוא מופיע במצרים העתיקה, כמו גם כמובן בעשרת הדברות ובעץ החיים הקבלי בעל עשר הספירות.

לדוגמא, עשרת הדברות מופיעים כסולם במדרש רות-רבה: “אדריינוס שחיק טמיא שאל את ר’ יהושע בן חנניא אמר לו כבוד גדול חלק הקדוש ברוך הוא לאומות העולם שנתן חמשה דברות הראשונות שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל שמו מעורב בהם כלומר שאם חטאו ישראל הוא קורא אחריהם תגר חמשה דברות האחרונות שנתן לאומות העולם אין שמו מעורב בהם כלומר שאם חטאו אומות העולם אין קורא אחריהם תגר…”

מספר שורות אח”כ (רות-רבה) מופיעים בני עמון ומואב המתנגדים לקבל את התורה – “עשרת הדברות” הנזכרים לעי”ל בספר דברים:

“…אח”כ הלך אצל בני עמון ומואב אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לפניו רבונו של עולם מה כתב בה אמר להם לא תנאף אמרו לו וכל עצמם של אותם האנשים אינם באים אלא מניאוף הדא [היא] דכתיב ותהרין שתי בנות לוט מאביהן אין אנו יכולים לקבל את התורה.”

“ניאוף” הוא שוב מונח בעל משמעות חיצונית ופנימית. משמעותו הפנימית היא היצר לסטות מן הדרך לאלוהות.


פפירוס המתאר את האלה המצרית “נות” (“Nut”), נראים בו 10 דמויות (9+1). האלה “נות” הצליחה תוך התגברות על קשיים גדולים ל”הוליד” חמישה ימים נוספים ל360 ימי השנה שהיו עד אז. וכן ילדה את חמשת האלים המצריים בצל עץ השיטה (עץ החיים) אוזיריס, סת, איזיס, נפתיס והורוס: וביחד 5 + 5 = 10.

כיצד כל זה מתחבר לתמונה בהירה יותר?

שייקספיר אומר בסונטה 6:

אִם עֲשָׂרָה מִמְּךָ שׁוּב חִשְׁבוּךָ עֲשֶׂרֶת מוֹנִים:
אֲזַי מָה הַמָּוֶת יוּכַל לַעֲשׂוֹת לְעֵת לֶכְתְּךָ,
מַשְׁאִירְךָ לִחְיוֹת בַּדּוֹרוֹת הַבָּאִים?

זהו הסמל העמוק והנסתר של הסולם בן עשרת השלבים שראשו בשמים. לא קל כלל וכלל לעלות בסולם הזה ולהתמיד בו בלי לסטות. האויבים באים מתוך האדם ועל כן בא הפסוק “לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי” דהיינו עד לגמר העלייה בסולם.

משמעותו הפנימית של המונח ממזר כאן ובכל מקום בכתבי הקודש מתייחסת למחשבות הזרות [בני עמון ומואב] הממלאות את מוחם של בני האדם ומפריעות ללא הרף לעלות בסולם. מחשבות זרות הן לאו דווקא מחשבות כפירה, הן בעיקר חלומות בהקיץ חסרי משמעות, המציפים כל העת את מוחו של האדם ומונעים ממנו להגיע לדרגה אלוהית. בהקשר זה נאמרו המשפטים כמו “והגית בו יומם ולילה”, “לא ינום ולא ישן שומר ישראל.” וכד’. שומר ישראל [יעקב] הוא המשגיח שבעת העליה בסולם, “לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי”.

סונטות שייקספיר, סולם יעקב איקונין קופטי של סולם יעקב עם עשרה מלאכים על 36 מדרגות שהוא סמל לשליטה ביצר ומבוטא ביהדות בל”ו (36) צדיקים ובתפילת שמונה עשרה.

 

ההבנה מה באמת כתוב בסונטות פותחת צוהר להבין ששקספיר לא כתב באמת על עניינים אישיים, חברתיים או פוליטיים. אלו שימשו לו כמעטפת חיצונית בלבד לכתב הקודש.

התייחסויות לסמלים נוספים

(133)
מִמֶּנּוּ, מִמֶּנִּי מִמֵּךְ הִנְנִי מְיֻתָּם;
עִנּוּי כָּךְ שְׁלֹשָׁה פִּי שְׁלֹשָׁה הוּא גּוֹבֵר.

(11)
לוּ הַכֹּל הָיָה כָּךְ מֻשְׂכָּל, הָיוּ הַזְּמַנִּים בִּשְׁבִיתָה
וּבִשְׁנַת הַשִּׁשִּׁים הָיָה תַּם הָעוֹלָם וְנִגְמַר.

בספר הזוהר, בראשית, קי”ז ב’ נאמר: “אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אַדְכַּרְנָא הַשְׁתָּא דְּהָא בְּאֲתַר דָּא יָתִיבְנָא יוֹמָא חַד עִם אַבָּא, וְאָמַר לִי בְּרִי זַמִּין אַנְתְּ כַּד מָטוּן יוֹמָךְ לְשִׁיתִּין שְׁנִין לְאַשְׁכָּחָא בְּהַאי אֲתַר סִימָא דְּחָכְמְתָא עִלָּאָה.”

תרגום לעברית:
“אָמַר רַבִּי יוֹסִי, נִזְכַּרְתִּי עַכְשָׁו שֶׁבַּמָּקוֹם הַזֶּה יָשַׁבְתִּי יוֹם אֶחָד עִם אָבִי וְאָמַר לִי, בְּנִי, עָתִיד אַתָּה כְּשֶׁתַּגִּיעַ יָמֶיךְ לְשִׁשִּׁים שָׁנִים לִמְצֹא בַּמָּקוֹם הַזֶּה אוֹצָר שֶׁל חָכְמָה עֶלְיוֹנָה.”

נקודה זו עמוקה ולא יקל להסבירה במאמר כתוב לבדו. 60 איננו גיל כרונולוגי, אלא שלב עליון בתהליך העליה אל הנצחי (כמו המילה ‘אחד‘ בששת מילות קריאת שמע).

אומר שייקספיר: “לוּ הַכֹּל הָיָה כָּךְ מֻשְׂכָּל, הָיוּ הַזְּמַנִּים בִּשְׁבִיתָה וּבִשְׁנַת הַשִּׁשִּׁים הָיָה תַּם הָעוֹלָם וְנִגְמַר.” לו היתה מגיעה אותה דרגה עליונה, היה נגמר העולם הזה, הזמן היה נעצר ובא הנצח, או כדברי הזוהר “אוֹצָר שֶׁל חָכְמָה עֶלְיוֹנָה.”

(105)
חֶסֶד, טוֹב, וֶאֱמֶת, חָיוּ תְּכוּפוֹת אַךְ לְבַד,
אֲשֶׁר שְׁלוֹשָׁה עַד עַתָּה, מֵעוֹלָם לֹא יָשְׁבוּ כְּאֶחָד.

(152)
בְּרַם לָמָּה בְּכֶפֶל שְׁבוּעוֹת אַצִּיג אַשְׁמָתֵךְ,
וְהֵפַרְתִּי עֶשְׂרִים?

דוגמא נוספת לסודות החבויים בסונטות:
סונטה 24

Mine eye hath played the painter and hath steeled,
Thy beauty’s form in table of my heart;
My body is the frame wherein ’tis held,
And perspective that is best painter’s art.
For through the painter must you see his skill,
To find where your true image pictured lies,
Which in my bosom’s shop is hanging still,
That hath his windows glazed with thine eyes.
Now see what good turns eyes for eyes have done:
Mine eyes have drawn thy shape, and thine for me
Are windows to my breast, where-through the sun
Delights to peep, to gaze therein on thee;
Yet eyes this cunning want to grace their art,
They draw but what they see, know not the heart.

perspective ו windows הן פתח עיני האהוב. לשם כך מופיע בחילוף מקומות heart-art ו art-heart שהיא שבירה נדירה למדי של שקספיר עצמו את כלל אי החזרה על חריזה זהה באותה סונטה.
מה מסתתר מאחרי הדברים? במתיחת קווי חלונות windows בפרספקטיבה perspective של הזוויות הנגדיות בכל חלון, בין art-heart ל heart-art, מגלה שקספיר את סוד יכולתו של האדם להביט בנעלה מתוך ליבו מבעד לחלונות אמנותו.

סונטה 24 מתוך ההוצאה המקורית של סונטות שייקספיר 1609.

אלו שירצו בכך מאד ויתמזל מזלם/ן יוכלו להבחין ב”בריה נפלאה” מביטה באהבה מבין השורות הנצחיות.